קטעים

הטור של הרבנית


פורסם: 19/08/2010 מאת: 
כסא מתנדנד
ביום הראשון בעבודה שמתי לב שנתנו לי את אחד מהכיסאות המתנדנדים האלו.
תענוג של כיסא.
החצאית הרחבה הסתירה בלי קושי את ה"חבר" הקטן שלי, זה שבלעדיו הייתי מזמן משתגעת.
בשקט, בלי שאף אחד ירגיש, השחלתי את היד לתיק, שלפתי אותו - ובתנועה מיומנת הכנסתי אותו עמוק מתחת לחצאית, הסטתי קלות את התחתונים ו... חייכתי חיוך קטן.
לאט-לאט התחלתי להתנדנד על הכיסא, מוצאת את הקצב הזה שעושה לי נעים, משתדלת לא להיאנח.
נדנודים קטנים, שולחים לי זרמים עדינים לשיפולי הבטן, לפטמות, לקצוות השיער. מתנדנדת ומקלידה.
 
"הכל בסדר? נוח לך, את רוצה אולי כיסא אחר? " שאלה אותי הבוסית כשעברה שם.
"לא, לא תודה. תודה, הכל בסדר" עניתי במהירות, "זה כיסא מצוין".
תודה לאל על כיסאות מתנדנדים.
 
  
אמבטיה חמה
נכנסת למקלחת, את זרם המים באמבט פותחת.
פושטת בגדים, והאוויר הקר מצמרר את גופי.
הגוף רועד ועורי קר, הפטמות מזדקרות מהצינה,
ואדי המים עולים מהאמבטיה שהתמלאה.
מכניסה כפות רגליי למים החמים, ואט אט יורדת אל תוך האמבט.
גופי הקר מתחמם מיד, מניחה את ראשי באנחת רווחה,
המים החמים מלטפים את גופי הרך, לוקחת את הספוג מטפטפת מעליו את הסבון הנוזלי והקר.
ומעבירה על גופי בעדינות. על בטני, על שדיי, על פטמותיי המזדקרות עם מגע ידיי.
אט יורדת לעבר הגיא, זרם עובר בגופי, מרגישה רטיבות אחרת בין רגלי.
אצבעותיי נוגעות, לא נוגעות בעליי הכותרת, ובאמצע בליטת הדגדגן מזדקרת.
שוב כל הגוף מצטמרר, ולא מצינה, אלא רק ממגע ידיי בעדנה.
יוצרת תנועות מעגליות סביב הבליטה הזקורה ומרגישה איך שהאמבט הופך להיות ים בסערה.
  
 
מה יש לך להציע לי?
הגרון שלי התייבש מרוב דיבורים, אני אומרת לו.
מה יש'ך במקרר להציע לי?
Help yourself, אתה עונה.
אני נhגשת למקרר, פותחת אותו, מתכופפת לראות מה אתה מחביא שם, "שוכחת" את הגזרה הנמוכה של המכנס.
את תמיד לובשת חוטיני, לא משנה מה? אתה שואל, ובקולך שמץ זימתיות. אני מסובבת את ראשי לראות את חיוכך הנהנתני. אה כן, שכחתי, אני אומרת במבוכה, לא התכוונתי, ומחייכת, אז מה יש לך להציע לי במקרר?
מתכופפת שוב.
תני לי לראות, אתה ניגש מאחוריי.
המממ... ממלמל, מאחוריי, לתוך שיערי.
אתה מחליק ידך החמה על עכוזי, מה יש לי כאן? אני בודקת, ומפשיל מעט את המכנס, מממ... העור שלך נעים.
אני מתנועעת, נותנת את עצמי להתענג בחומך.
עדיין ראשי תחוב בתוך המקרר.
אצבעך חולפת בין רגליי, מעט לח כאן, אתה מציין.
אני חסרת נשימה, חשה אותך מאחוריי, מתחזק ועולה.
אני צריך לבדוק את רמת הרטיבות, המפלס נראה מסוכן, קולך צרוד באזניי.
אתה מפשיל את מכנסיך, מעביר יד על עצמך, אני מקרבת את עצמי אליך, אתה נכנס בתוכי, כה מהר אני נותנת עצמי לך, כך מהר אני מקבלת ממך, וכל כך הרבה.
תנועת חדירה אחת בתוכי, ואני מייבבת בתענוג, מתפתלת, מקשתת את גבי, כחתולה מיוחמת, כיווץ שרירים אחד שלי, ואתה גונח בי, ידך מכה על עכוזי, בסטירה מצלצלת. את אוהבת את זה, אה? אתה שואל, ואני מבקשת עוד, עוד מכה אחת, על העכוז השני.
ואני מרימה ראשי, מייבבת אל התקרה, אתה גונח, מושך במותניי אלייך, דחיפה נוספת, ואתה בתוכי, גדלים לממדים, ובמכה, שופך בתוכי.
 
  
היית פעם עם אישה?
היית פעם עם אישה? שאלת אותי.
לא, אך אם תרצה, בשבילך אהיה, רק אם תראה. כך עניתי.
אתה רוצה לשמוע איך זה יהיה?
אתה תביא אותה אליי, ואני אהיה בדיוק במקלחת, אצא, כולי רטובה, על עורי מנצנצים אגלי מים, שיערי רטוב וריח גופי עולה חם ומזמין.
ואפשיט אותה מבגדיה, לאט, בתנועות רגועות, מזמינות, ואתה תעמוד שם בצד מתבונן בנו, מתוודעות זו אל זו, ברחרוחים, בליטופים, ואכניס אותה אל המקלחת, לשטוף אותה מאבק הנסיעה, ואסבנה טוב, טוב.
את שיערה אשטוף, ואת צווארה אעטוף בסבון עתיר לחות, ואעבור על כתפיה, ועל פטמותיה המזדקרות, גם אנגוס קלות, לבדוק את קשיות הפטמה. 
את ביטנה אסבן, ועל רגליה אעבור לכל אורכן.
תשומת לב מיוחדת אתן לחיבור שבין רגליה, אשטוף תחילת במים, ובידי עם סבון אבדוק, את עומקה אבדוק, והיא תגנח קלות, שכן יודעת אני את המלאכה. ותשען על הקיר, כי ברכיה פקו, ואתה כבר לא תוכל לעמוד, ותקרוס על שרפרף המקלחת, בעיניים מרותקות.
 
ולאחר שתהיה מסובנת ורעננה, אחבר את גופי לשלה, ונעמוד מתחת לזרם המים הנעימים הקולחים על גופינו, וניגע לשון בלשון, פטמה בפטמה. וטעמה, יהיה טעמך, וטעמי, שלי. וידי, בתוכה, מוליכה, בודקת חוקרת, יודעת למצוא את הנקודה ושניה לפני שהיא תגיע, ארגיעה, ואוליך אותה אל השיש.
שם אושיב אותה, ואפשק רגליה, ואתכופף ואדחוף לשוני בתוכה, והיא תאחז בשיערי, והיא תצעק עד כלות הנשימה.
 
האם כך תדמיין אותנו?
   
  
הוראות הפעלה
ובפעם הבאה שתבוא,
אכניס אותך לביתי,
אסגור את הדלת,
ואצעד אל האור,
אתן לך לראות את מתאר גופי
מבעד לחולצת השיפון,
הלבנה, השקפקפה.
 
ואתה באיטיות, תיגש אליי
ותעמוד מולי, ותקרב פניך אליי
ותנשום עמוק,
את ריחי, בך,
את נשיותי, לך.
 
ובפעם הבאה שתבוא אליי,
תפרוף את כפתורי חולצתי,
ותפשיל אותה מרפרפת מעל כתפיי
ותיסוג לאחור,
בכדי לראות את גופי עירום כולו,
אני עומדת בתוך שלולית החולצה
שנוצרה מסביב לקרסוליי.
 
ואתה תזין עיניך בי
בשדיי, במשולש ערוותי,
בקימור מותניי, ירכיי,
בצווארי, בעיניי מושפלות
במבוכת נערה.

ובפעם הבאה שתבוא אליי,
אתן לך להוביל את הדרך.
תרצה לשתות קפה על הספה,
ולשוחח על חייך, על חיי;
תרצה על המיטה,
בין מצעי הכותנה,
מריחים נקי מהכביסה,
תיגע,
אגע,
ניגע.
תדע,
אדע,
נדע.
 
  
כאב ראש
הכנסתי את עצמי להסגר, גם גופני, גם מנטלי.
חודשים כבר לא חשתי כך, ופתאום, זה היכה בי.
עומדת בחנות מסתכלת על חזיות, מסדרת את הז'קט (יעקובית בעברית), מעבירה אצבעותיי על החולצה, חשה את פטמותיי מזדקרות. מזל שהז'קט מסתיר.
נוסעת לעבודה בבוקר, יושבת לצדו של הנהג, מצמידה את ירכיי זו לזו בחוזקה, חשה את הרטיבות נוטפת ונספגת. מאמצת את שרירי הווגינה, משלבת רגל ברגל, שהנהג לידי לא יחוש במאומה, על שפתי העליונה מבצבצים אגלי זיעה.
"חם", אני ממלמלת, ורוכנת להפעיל את המזגן.
הולכת ברחוב, גבר לידי עובר, מוצף באפטרשייב. כמה זמן לא חשתי ריח של גבר לידי, ופי מתמלא ריר. מתאמצת שלא להסתובב אליו, להטיח גופו אל הקיר, להצמיד את אגן ירכיי אל שלו, לקרוע חולצתו, לחוש את שרירי חזהו משתרגים מתחת לכף ידי, לכרוך את רגלי סביב מותנו, לחוש את עצמי נפתחת אליו, להרגיש אותו נכנס אליי, ממלא אותי, גדול ועצום וחזק.
פי יבש, ראשי כואב.

אני לא טובה בלהתאפק. 

שתף בפייסבוק  הדפס מאמר  שלח לחבר

תגובות הגולשים  ( תגובות)

הוסף תגובה